קבל עדכונים מMy Vacation

שוב הגיע הזמן הזה בשנה בו הילדים מציקים במיוחד – החופש הגדול. אין כבר כדורגל בהפסקות או משהו דומה להוציא עליו את כל המרץ, אז הם מתרוצצים כל היום בבית. למזלי, רוב היום אני בעבודה, ולכן כאב הראש מהילדים נחסך ממני. מי שכן חווה אותו היא שרה אשתי, ועל מנת לשמור על איזון במערכת יחסים, היא גורמת לי כאב ראש כל ערב בלקטר על הכאב ראש שלה. אבל אותו ערב השיחה שלנו הייתה שונה.

“מלון ספא!” היא קבעה בדרמטיות.

אפילו לא הרמתי את העיניים מהתוכנית של לונדון וקירשנבאום. פשוט אמרתי לה “תשכחי מזה. לא נוסעים לטורקיה השנה. כל פעם אותו דבר – חצי יום מתייבשים בנתב”ג, חצי יום נדחסים כמו ביסקוויטים במטוס ועוד חצי יום מחכים לנהג עם שפם שיבוא לקחת אותנו להשד-יודע-איפה”.

“עזוב אותך טורקיה, אפרים, גם לי הספיק מסופי שבוע של להשתעמם במלון.” אמרה לי שרה. “אני מדברת איתך על בית מלון באילת.”

מייד נדלקתי. מרוב הנהירה ההמונית הזאת לקלאבים בכל קיץ בכלל שכחתי שיש מלונות באילת. שנים שלא הייתי שם. אומרים שהעיר פורחת מתמיד, וכמה שאני מתגעגע לנסיעה המדהימה הזאת במדבר, לצל הרי אדום…

אמרתי “שרה’לה, תארזי בגד ים – חופשה באילת, הנה אנחנו באים!”

“אוי אפרים!” היא אמרה בעונג וקפצה אל תוך זרועותי.

“אין זמן, אין זמן!” השלכתי אותה ממני והיא צנחה על המיטה, “חייבים להתארגן עכשיו, לפני שהילדים יקומו!”

חופשה באילת – גם להורים מגיע קצת חופש…

היה לנו ברור שהולכים רק שנינו. אנחנו רוצים חופשה באילת, ועם כל הכבוד לילדים, שיעזבו אותנו בנחת קצת. אנחנו רוצים מלון בוטיק וספא – קניות ומסאג’ תחת אותה קורת גג – הדבר האחרון שבא לנו הוא להתחיל לרדוף אחרי צביקה אם שוב פעם ימצא מצתים.

“‘עכשיו יותר מתמיד מלונות באילת מעניקים לאורחיהם את הכנסת האורחים הכי נעימה בישראל וידועים בשירות האדיב והמקצועי שלהם'” הקריאה שרה מהאינטרנט את ביקורתו של הגולש בלתזעתר32 בזמן שעיינתי במפות.

“אם נצא מספיק מוקדם נוכל לראות את השמש עולה בזריחה מעל למכתש רמון!” התלהבתי. “שרה’לה, צלצלי לאמא שלך שתבוא כבר הלילה! ומיד אחר כך צריך להזמין בית מלון באילת חיש-מהר. איפה הטלפון? ומה קורה עם חטיפים לדרך…? יש עוד ביסלי או שצביקה שרף גם אותו…?”

“מלון ספא! מלון ספא! מלון ספא!”

אמא של שרה’לה הגיעה זמן קצר אחר כך. סיפרנו לה שאנחנו באופן ספונטני החלטנו על חופשה באילת.

“אוייש, בכלל שכחתי שיש מלונות באילת בגלל כל הווילדע חעייס שכל שנה טסים לטורקיה…” אמרה סבתא בקשישות. היא הסכימה בשמחה להשאר ולשמור על הילדים לימים הבאים. קמנו מוקדם מאוד בבוקר כדי לתפוס את הזריחה במכתש. בשקט בשקט לקחנו את התיקים וירדנו לאוטו.

“יצחק, אני כל כך שמחה!” אמרה לי שרה בדרך “שלושה ימים בלי הילדים. בלי לדאוג להם, בלי לרדוף אחרי צביקה אם ימצא שוב פעם את הסכין של הלחם, בלי לראות אותם, והכי חשוב – בלי לשמוע אותם…” וברגע בו פתחה את הדלת הגיעוה לאוזנינו קולות שירה שכאילו נלקחו הישר מהגהינום.

“ספא! ספא! ספא!” צווחו שלושת הילדים תוך כדי הקפת האוטו בקפיצות ארנבת. הם היו לבושים שלושתם בגדי ים. צביקה הקטן אפילו כבר שם מצופים על ידיו, גלגל הצלה מתנפח על מתניו, מסיכת צלילה ושנורקל. אלוהים יודע איך הצליח לרוץ עם הסנפירים שהיו לרגליו. עמדנו המומים. המזוודות נשרו מידינו.

“ילדים, מה אתם עושים כאן…?” שאלתי. “אמא ואבא הולכים קצת לנוח, הבאנו את סבתא שתשמור עליכם.”

“לא ‘צים לי’שאר עם ספתא.” אמר הגדול. “‘נחנו ‘צים לבוא גם.”

שני הקטנים הנהנו בהסכמה. “וחוץ מזה,” אמר צביקה הקטן “יש לה ריח של כרוב ניצנים וקוסמת.”

“חכו לי, חכו לי…!” שמענו קול מאחורינו, והנה סבתא יורדת במדרגות, בגד ים בשני חלקים מכסה את גופה, כובע ים על ראשה וגלגל הצלה למותניה. אלוהים יודע איך הצליחה לרדת את המדרגות עם הסנפירים האלה.

“אמא, מה את עושה? אנחנו רוצים ללכת לקצת חופש!” אמרה שרה’לה.

“אני לא רוייצה להישאייר איתם לבד…! אני רוייצה לבוא גם! וחוייץ מזה…” היא התקרבה ולחשה באוזנינו “לקטן ייש רייאח של אבוקאדו וביסלי בצל…”

“מלון ספא! מלון ספא! מלון ספא!” התחילו הילדים לשיר שוב. אין מה לעשות. בית מלון באילת – הנה אנחנו באים. כולנו…

בית מלון באילת עם כל המשפחה? וואלה, דווקא לא רע…

מה אומר? למרות הכל, חופשה באילת עם כל המשפחה הייתה חוויה מדהימה. הדרך, כמובן הייתה עוצרת נשימה. לקחנו את הדרך הארוכה והראנו לילדים קצת את המדבר, את הצבעים, ההרגשה הכל כך מיוחדת בו… הגענו לאיזור של כל אותם מלונות באילת, אתם יודעים, שם ליד הים, והתמקמנו במלון שלנו. מה אפשר לומר, הוא אכן היה מלון בוטיק – שרה’לה קנתה כל מה שרצתה בו ואני התפנקתי במסאג’ים וג’קוזי. את הילדים כמעט ולא ראינו – הם היו כל היום בהפעלות, שרו שירים, ראו הצגות, זה היה ממש כמו בייביסיטר צמוד, כך שאנחנו יכולנו להרגע קצת. גם את סבתא בקושי ראינו. ביום הראשון ראינו אותה נכנסת לבריכה ואיש מכובד בגילה התחיל לדבר איתה. מזל שהיה לה חדר נפרד… מה שבטוח, בנסיעה חזרה הבייתה כל המשפחה הסכימה על דבר אחד – בשנה הבאה שוב הולכים על בית מלון באילת!


תגיות:

הוספת תגובה